מי דואג להם באמת? מבט לעולמם של החיילים הבודדים בישראל

החיילים והחיילות הבודדים בצה"ל מהווים את אחד המגזרים השקופים ביותר בחברה הישראלית. הם אמנם זוכים לאהדה ציבורית כללית, אך בפועל – נאלצים להתמודד לבדם עם מורכבות השירות, אתגרי החיים האזרחיים ובעיקר עם הלבד. כן, המדינה מספקת סיוע מקיף במסגרת סל הזכויות הממשלתי המוצע על ידי צה"ל ומשרדי הממשלה, אבל לא תמיד זה מספיק. היוזמה של עזריאל פרידנברג נועדה לשנות את המציאות הזו.

חייל בודד – דע זכויותיך!

מרכז החיילים הבודדים, הוקם בשנת 2020 ומעניק תמיכה לאורך כל שלב השירות כולל מוקד 24/7 בשפות שונות, ליווי בבירוקרטיה, ייעוץ והכוונה למימוש זכויות. בנוסף מוענקים לחיילים בודדים מענק חודשי קבוע, וכן תוספות בהתאם לרמת הפעילות הצבאית. לצד תמיכה כלכלית, ניתנים פתרונות דיור מגוונים, כולל אפשרות לינה בבתי החייל ברחבי הארץ, דיור בקיבוצים, או סיוע בשכר דירה.
חיילים עולים חדשים המוכרים כחיילים בודדים זכאים, גם למענקי קליטה חודשיים הניתנים במשך מספר שנים בהתאם לקריטריונים.
בנוסף למערך התמיכה בצבא, פועלות מספר עמותות משמעותיות בשיתוף המדינה, וכן מרכזי חוסן שמעניקים טיפול נפשי.

תקנות חדשות נכנסו לתוקף החל מתחילת 2025, במסגרתם הוכרו לראשונה מילואימניקים בודדים כזכאים להטבות מלאות וסל מימוני ונפשי מורחב, כחלק מהמטרה לצמצם את הפערים ואי‑השוויון בשירות המילואים.

אולם לצד המאמצים המרשימים של המדינה, לא אחת מתברר כי כל התמיכה הזו פשוט לא מספיקה: הקצאות כלכליות מוגבלות, מחסור בדיור זמין, עומס על הגורמים הצבאיים וחוסר מענה רגשי מותאם – כל אלה משאירים לא מעט חיילים וחיילות בודדים כשהם עדיין מתמודדים לבד עם מציאות קשה ושוחקת.

מי שהפכו לאבני יסוד ברשת התמיכה (הלא-רשמית) בחיילים בודדים, הם דווקא אזרחי ישראל. משפחות מארחות, יוזמות קהילתיות, עמותות ואנשים פרטיים – הם אלו שפועלים ללא בירוקרטיה, שפותחים דלתות ולבבות, שמתקשרים לשאול לשלום החייל – לא כמשימה, אלא מאהבה.

יוזמות כמו זו של עזריאל פרידנברג, אשר החלה ממפגש אחד מקרי והפכה לרשת של משפחות תומכות בכל הארץ, ממחישות עד כמה החברה האזרחית בישראל ממלאת את החלל הרגשי שהמדינה לא תמיד מצליחה להגיע אליו.

הצעירים שמתגייסים ללא עורף משפחתי

בצה"ל מוגדרים כ"חיילים בודדים" מי שאין להם הורים בארץ, או שהקשר עם משפחתם מנותק מסיבות שונות. מדובר בעולים חדשים, יתומים, בני נוער שיצאו ממסגרות רווחה, ולעיתים גם בחיילים שהמשפחה שלהם אינה מסוגלת לתפקד כתומכת. הנתונים מעידים על כ-7,000 חיילים וחיילות בודדים מדי שנה, אך המספר האמיתי ככל הנראה גבוה יותר, בשל חיילים שאינם מדווחים או נמנעים מהגדרת מעמדם.
בין הקשיים העיקריים שחווים חיילים בודדים נמצאים בדידות נפשית, עומס כלכלי, קושי בדיור ותפקוד יום-יומי מחוץ למסגרת הצבאית. חייל בודד אינו חוזר לחדר מסודר או לארוחה חמה ביום חמישי – הוא לעיתים חוזר לחדר שכור, אם יש לו כזה, או נאלץ להישאר בבסיס בסופי שבוע, פשוט כי אין לו לאן ללכת. זוהי מציאות שוחקת, שיכולה להוביל לתחושות דיכאון, שחיקה מוקדמת ולעיתים אף לפרישת חיילים מהשירות הקרבי, או בכלל.

מאבק שקט, אתגרים גדולים

גורמי בריאות הנפש בצה"ל מתריעים שוב ושוב: החיילים הבודדים נמצאים בקבוצת סיכון מוגברת למצוקה רגשית.
בצד הרגשי מתווסף גם קושי לוגיסטי. רכזות החיילים הבודדים ומש"קיות הת"ש בצה"ל פועלות ללא לאות, אך הן מעטות ביחס לכמות הצרכים. בדיור, במימון מזון או ציוד בסיסי – פעמים רבות, העזרה מגיעה באיחור. ובזמן שצה"ל מנסה להעניק סל זכויות נרחב, החיילים עצמם מספרים כי ההתמודדות היומיומית דורשת הרבה מעבר למה שמוגדר בתקנון. "יש לילות שאין לך עם מי לדבר", משתף איתי, לוחם בן 20 מאזור המרכז.

בתוך התמונה המורכבת הזו, צמחה יוזמה שהחלה ממש במקרה והפכה לרשת תמיכה מרשימה.עזריאל פרידנברג,שנכח בבסיס צבאי כחלק מעבודתו המשפטית, נתקל בחיילת צעירה שביקשה עזרה. האינטראקציה הזו הובילה את עו"ד עזריאל פרידנברג ליוזמה חדשה: לבנות רשת של משפחות מארחות שיאמצו לחיקם חיילים בודדים – לא רק טכנית, אלא רגשית. בשיתוף פעולה עם גורמים בצה"ל ובחברה האזרחית, הקים עזריאל פרידנברג מערך שפועל היום בכל רחבי הארץ. מאות משפחות מארחות מדי שבוע חיילים וחיילות, מעניקות להם תחושת בית, ארוחה חמה ובעיקר – תחושת שייכות.

היוזמה של עזריאל פרידנברג משנה מציאות – הלכה למעשה. בעזרתה, מאות חיילים בודדים מצאו מקום חם בשבתות, כתף להישען עליה בימים קשים ובית לעשות בו חגים.

החזון של עזריאל פרידנברג הוא שכל חייל בודד יקבל לא רק סל הטבות, אלא גם סל רגשי: חיבור אנושי, רציף, מעורב ואוהב. הארגון ממשיך להתרחב, לגייס משפחות ולחלום על מציאות שבה לא יהיה צורך עוד במושג "חייל בודד".